וְלֹא מְסַפְּקִין. סִיפּוּק שֶׁהוּא מֵחַמָּתוֹ. כְּמַה דְמַתְּ אָמַר וַיִּֽחַר אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת כַּפָּ֑יו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סיפוק שהוא מחמתו. מחמת החימה והכעס כמה דאת אמר ויחר אף וגו':
וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. זֹאת אוֹמֶרֶת. שֶׁאָסוּר לְהַשִּׁיט דָּבָר וּלְהוֹלִיכוֹ מֵאֶצְלוֹ. וְדִכְווָתָהּ. אָסוּר לְאָדָם לְהַשִּׁיט דָּבָר וּלְהָבִיאוֹ אֶצְלוֹ. רִבִּי אַבָּא מָרִי וְרִבִּי מַתַּנְיָה הֲווֹן יְתִיבִין. חָמוּן לְחַד בַּר נַשׁ פַּצֵּל מַיָּא לְכָא וֹלְכָא וְשָׁתִי. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי לְרִבִּי מַתַּנְיָה. הָדָא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. לְאָדָם אָסוּר לְהַשִּׁיט דָּבָר וּלְהוֹלִיכוֹ מֵאֶצְלוֹ. 20b אָמַר לִיהּ. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לוֹכַל מִמֶּנָּה גְרוֹגְרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זאת אומרת. מדאסור לשוט אע''ג דלא קעביד מידי אלא שמחלק המים ע''י כך א''כ אסור לאדם להשיט דבר מעל פני המים ולהביאו אצלו:
חמון לחד בר נש. שהיה מפצל ומחלק המים הילך והילך מן הקיסמין ושותה:
א''ל הדא היא דתנינן שובר אדם וכו'. כלומר מאי חזית דמדמית לה להא דר' יעקב בר זבדי ולאסור תדמה טפי להדא דתנינן שובר אדם את החבית לאכול הימנה וה''נ דזה עושה כן כדי לשתות וכי שבירת המים חמירא טפי משבירת החבית:
הדא היא דאמר ר' יעקב וכו'. וא''כ זה ג''כ אסור:
וְלֹא מְטַפְּחִין. טִיפּוּח שֶׁהוּא לִרְצוֹנוֹ. רִבִּי יוֹנָה וַחֲבֵרַייָא. חַד אָמַר. הָכֵין שָׁרֵי וְהָכֵין אָסוּר. וְחוֹרָנָה אָמַר. בֵּין הָכֵין וּבֵין הָכֵין אָסוּר. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָּא וּמָאן אֲמַר דָּא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִית הֲוָה סַבִּין בְּיוֹמֵינָן וַהֲווֹן מְטַפְּחִין לַאֲחוֹרֵי יְדֵיהוֹן בְּשׁוּבְתָא. הֲוֵי דוּ אָמַר. הָכֵין שָׁרֵי וְהָכֵין אָסוּר. רִבִּי הֲוָה מְסַב לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ וַהֲווֹן מְטַפְּחִין לַאֲחוֹרֵי יְדֵיהוֹן בְּשׁוּבְתָא. עֲבָר רִבִּי מֵאִיר וּשְׁמַע קָלְהוֹן. אָמַר. רַבּוֹתֵינוּ. הוּתְּרָה הַשַּׁבָּת. שְׁמַע רִבִּי קָלֵיהּ. אָמַר. מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא לִרְדוֹתֵינוּ בְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ. [וְאִית דְּאָֽמְרֵי. הָכֵין אָמַר. מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא לִצְנִעֵינוּ בְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ.] שְׁמַע רִבִּי מֵאִיר קָלֵיהּ וַעֲרַק. נַפְקִין פְּרַיי בַתְרֵיהּ מִפְרֵי. אַפְרַח רוּחָא פִיקְייָלֵיהּ מֵעַל קָדְלֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. אוֹדִיק רִבִּי מִן כַּווְתָּא וַחֲמָא קָדְלֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר מִן אֲחוֹרוֹי. אֲמַר. לָא זְכִית אֲנָא לְאוֹרַייתָא אֶלָּא בְגִין דַּחֲמִית קָדְלֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר מִן אֲחוֹרוֹי. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֲנָן לָא זְכִינָן לְאוֹרַייתָא אֶלָּא בְגִין דַּחֲמִינָן אֶצְבְּעָתֵיהּ דְּרִבִּי מִן לְ[גַו לְגִי]קִין דִּידֶּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אצבעתיה דרבי מן גולגיקין דידיה. מן הבית יד שהיה תמיד על ידיה דרבי וזהו אמרם למה נקרא רבינו הקדוש שמעולם לא הניח ידו מטיבורו ולמטה וכי האיך אפשר זה אלא שהיה תמיד מכוסה בבית ידו ובלא בית יד לא היה נזהר בכך:
אמר לא זכית אנא לאורייתא וכו'. על דרך ועיניך רואות מוריך שבכך אתה זוכה למאור החכמה של התורה:
פריי בתרי' מיפרי. היו רוצין אחריו במרוצה להחזירו ובהדי דערק אפריח רוחא פיקלייה. הסודר שלו מעל צווארי' דר''מ והצין רבי מן החלון וראה צוארו דר''מ:
נפקין. בני הנשואין:
שמע ר''מ קליה. דרבי שהיה כועס על כך וערק משם:
מי הוא זה שבא לרדותינו. להוכיחנו בתוך בתינו. ואית דאמרי שכך אמר רבי מי הוא זה שבא לצנעינו למחאות אותנו:
רבי הוה מסב. היה משיא לר''ש בריה ובסעודת הנשואין היו מטפחין לאחורי ידיהון בשבת לשמחה:
רבותינו הותרה בשבת. בתמיה דס''ל הכין והכין אסור:
טיפוח. קרי מה שהוא עושה לרצונו:
חד אמר הכין שרי. היה מראה אם עושה הוא כן שמטפח לאחורי ידיו והוי כלאחר יד שרי והכן אם מטפח מקמי ידיה אסור:
וחורנא. ואחרינא אמר בין מקמי ידיה ובין לאחורי ידיה אסור:
ולא ידעין. מי הוא האוסר ומי המתיר לאחורי ידיה. אלא מן מה דאמר ר' יונה יש זקנים בימינו שהיו מטפחין לאחורי ידיהון בשבתא הוי ר' יונה דהוא אמר הכין שרי והכין אסור:
וְלֹא מְרַקְּדִין. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. קִיפּוּץ. עוֹקֵר שְׁתֵּי רַגְלָיו כְּאַחַת. רִיקּוּד. עוֹקֶר אַחַת וּמַנִּיחַ אַחַת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל מַשְׁמִעֵי קוֹל אֲסוּרִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק סָבַר. מַקּוּשָׁה דִכְנִשְׁתָּא חַדְתָּא. רִבִּי לִיל בֵּירִבִּי אֶלֶּס מְקַשׁ עַל כַּסָּא. רִבִּי אִילָא עֲנֵי בְסִדְרָא. סְלַק לְבֵייתָא. אַשְׁכְּחוֹן דְּמֵיכִין. רְבַע לֵיהּ עַל סוּלְמָא בְּגִין דְּלָא מַקְשֶׁה עַל תִּרְעָא בְשׁוּבְתָא. רִבִּי יִרְמְיָה הֲוָה פְשַׁט עִם בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אִימִּי אֲזַל בְּעֵי מִתְעַרְתָּא בִקְרִיצְתָּא דְשׁוּבְתָא. שְׁרֵי מִיקַּשׁ עַל תִּרְעָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּא. מָאן שְׁרֵה לָךְ. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. מָהוּ מַקֵשֶׁה עַל כְּרֵיסָא בְשׁוּבְתָא. אֲמַר לֵיהּ. בְּחוֹלָא מָאן שָׁרָא לָךְ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדַמָא. נְהַגִּין רַבָּנִן בַּחוֹלָה מִן הַטִּיבּוּר וּלְמַעֲלָן. בִּבְגָדָיו מִן הַטִּיבּוּר וּלְמַטָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נהגין רבנן. להתיר בחולה מפני הרפואה ולהקיש על בני מעיים מן הטיבור ולמעלן בידיו ואם מקיש בבגדיו כנגד כריסו אף מן הטיבור ולמטה מותר:
מהו מקשה על כריסא בשובתא. להקיש על בני מעיים שלו שיפתחו א''ל בחול מאן שרא לך לעשות כן מפני הסכנה:
הוה פשיט. היה רגיל לשנות עם בריה דר' אימי והלך ורצה להקיצו לר' ירמיה בהשכמת הבקר בשבת והתחיל להקיש על השער א''ל אבא ר' אימי מאן שרא לך להקיש בשבת:
עני בסידרא. נתאחר בבית המדרש ועלה לביתו ומצאן ישנים ורבץ לו על הסולם ובשביל שלא להקיש על הדלת בשבת לא רצה להקיצם:
מקיש על כסא. כלאחר יד:
סבר מקושה דכנישתא חדתא. להקיש על בה''כ חדשה שהיה שם שיפתחו לו:
קיפוץ. נקרא אם עוקר שתי רגליו כאחת וקופץ וריקוד נקרא בעוקר אחת ומניח אחת כדרך המרקדין בבית משתאות:
וְלֹא דָנִין. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אָסוּר לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְהָדָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא. לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב. דִּינֵי נְפָשׁוֹת. הָא דִינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן. דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אֲבָל לֹא דִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אָמַר. כָּאן לַהֲלָכָה וְכָאן לִדְבַר תּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמרי כאן להלכה וכאן לד''ת. כלומר מתני' דהתם מד''ת מיירי דדיני נפשות אין דנין ודיני ממונות דנין והא דרבי אבהו להלכה שמד''ס אין דנין לכתחלה בע''ש. וגרסי' להא ריש כתובות ובסנהדרין שם:
והא מתני'. דסנהדרין פ''ד פליגא דקתני גבי דיני נפשות לפיכך אין דנין וכו' משמע דיני נפשות דוקא הא דיני ממונות דנין ותני ר''ח כן וכו':
אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד׃ מַה בֵּינֵיהוֹן. רַב חִסְדָּא אָמַר. לְחַדֵּד רֹאשׁוֹ שֶׁלְשְׁפוּד בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. לְהוֹצִיא אֵשׁ מִן הָעֵצִים בֵּינֵיהוֹן. תַּנָּא רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַר דְּלָייָא. הוּא הַדָּבָר. מָהוּ הוּא הַדָּבָר. לְחַדֵּד רֹאשׁוֹ שֶׁלְשְׁפוּד הוּא הַדָּבָר. אוֹ לְהוֹצִיא אֵשׁ מִן הָאֲבָנִים הוּא הַדָּבָר. לֵית לָך אֶלָּא כְהָדָא. אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֵירָתָהּ. אָמַר רַב חִסְדָּא. דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כְּדֵי לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִית שֶׁעָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה ביניהון. חסר כאן דברי ר' יהודה וכמו דגריס לקמן במגילה שם על המתני' אין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד תני בשם ר' יהודה אף מכשירי אוכל נפש התירו. ועלה קאמר מה ביניהון כלומר באיזה מכשירין פליגי ר' יהודה וחכמים:
לחדד ראשו של שפוד. לצלות בו ביניהון דר' יהודה מתיר אף זה לתקן בי''ט:
להוציא אש מן העצים ביניהו. דאע''ג דמוליד הוא מתיר ר' יהודה דמכשירי אוכל נפש הוא וכדי לבשל ולצלות בו:
הוא הדבר. ביניהון ולא פירש מהו ולפיכך שואל הש''ס מהו הוא הדבר דתנא ר' יהודה בר פזי אם על דרב חסדא או על הא דר' חנינא קאמר הוא הדבר ולמה סתם דבריו אלא ודאי לא קאי אלא על הדבר הנזכר במתני' ולית לך אלא כהדא דתנינן לעיל בפ''ג בהלכה ז' אין משחיזין את הסכין בי''ט אבל משיאה ע''ג חבירתה וקאמר עלה רב חסדא שם דר' יהודה הוא דאמר אף מכשירי אוכל התירו ומשיאה על גבי חברתה כדי לחדדה:
דאמר. ואמר רב יהודה בשם שמואל וכו'. כלומר אף זה לא מתוקמא דהא דאמר רב יהודה לעיל אדרב חסדא דלא היא דהך מתני' דברי הכל היא דלאו לחדדה מיירי אלא כדי להעביר שמנונית שעליה ואפ''ה במשחזת לא דעובדא דחול הוא:
כָּל אֵילּוּ בְּיוֹם טוֹב אָֽמְרוּ קַל וָחוֹמֶר לַשַּׁבָּת. אִילֵּין אִינִּין. וְהָא אִית לָךְ חוֹרַנִייִן. סְקִילָה בַשַּׁבָּת וְאֵין סְקִילָה בַיּוֹם טוֹב. כָּרֵת בַּשַּׁבָּת וְאֵין כָּרֵת בַּיּוֹם טוֹב. מַכּוֹת בַּיּוֹם טוֹב וְאֵין מָכּוֹת בַּשַּׁבָּת. אִין תֵּימַר. בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹכל נֶפֶשׁ אֲתִינָן מִיתְנֵי. וְהָא תַנִּינָן. מַשְִּׁחִילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. וְעוֹד מִן הָדָא. שׁוֹחֲקִין עֲצֵי בְשָׂמִים לַמִּילָה בַיּוֹם טוֹב אֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְהוּא שֶׁמָּל. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנִּי. מוֹדִין חֲכָמִין לְרִבִּי מֵאִיר בְּחוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע שֶׁמְפַקְפְּקִין וּמַפְקִיעִין וּמַתִּירִין וְחוֹתְכִין. בַּשַּׁבָּת מְפַקְפְּקִין אֲבָל לֹא מַפְקִיעִין וְלֹא מַתִּירִין וְלֹא חוֹתְכִין. בַּכֵּלִים בַּשַּׁבָּת מוּתָּר. אֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל אלו בי''ט אמרו וכו' ואין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד. ופריך וכי אילין אינין בלבד שבין י''ט לשבת דלא קחשיב אלא אוכל נפש והא אית לך חורנין והרי יש ביניהן עוד דברים אחרים כדקא חשיב ואזיל. סקילה בשבת. להעובר במזיד ובהתראה ואין חיוב מיתה בי''ט וכן כרת להעובר במזיד בלא התראה. מכות בי''ט דכל המלאכות בי''ט בלאו הן וחייבין עליהן מלקות בהתראה אבל אין מכות בשבת דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב''ד הוא ואין לוקין עליו. וגרסי' להא לקמן בפ''ק דמגילה בהלכה ח':
אין תימר. וכ''ת בדברים שיש בהן אוכל נפש אתינן מיתני. במתני' דבהא קאמר אין בין י''ט לשבת וכו' אבל במילי אחרינא איכא טובא אכתי קשיא והא תנינן משחילין פירות וכו' וזה נמי שייך לאוכל נפש ולמה לא קחשיב להא. ולא משני מידי:
ועוד מן הדא. כלומר דהשתא קחשיב ואזיל עוד דיש בין י''ט לשבת:
דתניא שוחקין וכו' והוא שמל. כבר וצריך לשחוק סמנין לרפואה ולא דקשיא ליה אמאי לא חשיב נמי להא דעצי בשמים דלא שייך לאוכל נפש:
ועוד. יש ביניהון מן הדא דתני מודים חכמים לר''מ וכו' כמפורש בפ' דלעיל סוף הלכה ב':
וְלֹא מַקְדִּישִׁין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי. אִיתְפַּלְּגּוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר. מַקְדִּישִׂין. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֵין מַקְדִּישִׂין. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין מְפָֽרְשִׁין לְהוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַקְדִּישִׂין כַּתְּחִילָּה בְיוֹם טוֹב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין מַקְדִּישִׂין כַּתְּחִילָּה בְיוֹם טוֹב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מוֹכְרֵי טְלָאִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מוֹכְרֵי פְסָחִים. מָאן דְּאָמַר. הוֹלֵךְ אֶצֶל מוֹכְרֵי טְלָאִים. כְּמָאן דְּאָמַר. מַקְדִּישִׂין. מָאן דְּאָמַר. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מוֹכְרֵי פְּסָחִים. כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַקְדִּישִׂין. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין וְחוֹזֵר וְקָדֵשׁ. אִין תֵּימַר. יוֹצֵא לַחוּלִין חוֹזֵר וְקָדֵשׁ. יְהֵא אָסוּר [מִשּׁוּם מַקְדִּישׁ]. וְתַנִּינָן. [אֵין] מַקְדִּישִׂין. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא חַד אָמַר. בְּמַקְדִּישׁ לְמָחָר. וְחוֹרָנָה אָמַר. בְּמַקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת. אָמַר רִבִּי שַׁמַּיי. וַאֲפִילוּ כְמָאן דָּאָמַר. מַקְדִּישִׁין. בָּעֲזָרָה מִשּׂוּם שְׁבוּת שֶׁהִתִּירוּ בַמִּקְדָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
איתפלגון ר''י ור''ש בן לקיש חד אמר מקדישין וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''א דפסחים בהלכה ג' עד משום שבות שהתירו במקדש ושם מפורש הכל:
וְלֹא מְקַדְּשִׁין. רִבִּי בָּא בַּר כֹהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי. אָסוּר לְאָרֵס אִשָּׁה בְעֶרֶב שַׁבָּת. הָדָא דְאַתְּ אָמַר שְׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדַת אֵירוּסִין. הָא לְאָרֵס יְאָרֵס. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ בְתִשְׁעָה בְאַב יְאָרֵס. שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר. מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה. בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת הֵ֝֗מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד: וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר. בִּתְפִילָּה. אֲפִילוּ כֵן לֹא 21a קַייְמַה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואפילו כן לא קיימה. לא תקיים הזיווג הזה:
שלא יקדמנו אחר. ומשני בתפלה אפשר שיקדמנו אחר:
והכא הוא אמר הכין. בתמיה:
מחלפא שיטתיה דשמואל דתמן הוא אמר. לקמן בפ''ק דתענית דהזיווג מן השמים הוא דכתיב אלהים מושיב יחידים ביתה וגו' כדדריש בויקרא רבה עד שהן הבל במעי אמן נגזר להם זיווגם:
אסור לארס וכו'. לקדשה וכדמפרש ואזיל דהיינו שלא לעשות סעודת אירוסין וטעמא משום שאין קובעין סעודה בע''ש הא לארס בלא סעודה יארס:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source