Vayedaber

Beitsah

Daf 20b

וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. זֹאת אוֹמֶרֶת. שֶׁאָסוּר לְהַשִּׁיט דָּבָר וּלְהוֹלִיכוֹ מֵאֶצְלוֹ. וְדִכְווָתָהּ. אָסוּר לְאָדָם לְהַשִּׁיט דָּבָר וּלְהָבִיאוֹ אֶצְלוֹ. רִבִּי אַבָּא מָרִי וְרִבִּי מַתַּנְיָה הֲווֹן יְתִיבִין. חָמוּן לְחַד בַּר נַשׁ פַּצֵּל מַיָּא לְכָא וֹלְכָא וְשָׁתִי. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי לְרִבִּי מַתַּנְיָה. הָדָא דְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. לְאָדָם אָסוּר לְהַשִּׁיט דָּבָר וּלְהוֹלִיכוֹ מֵאֶצְלוֹ. 20b אָמַר לִיהּ. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לוֹכַל מִמֶּנָּה גְרוֹגְרוֹת.

Traduction

Ni de nager'', est-il dit. R. Jacob b. Zabdi dit au nom de R. Abahou: cet interdit prouve qu’il est défendu de se défaire d’un objet dans l’eau pour s’en débarrasser, et de même il est défendu d’amener à soi ce que l’on voyait à l’eau. R. Aba Maré et R. Matnia étant assis virent un homme fendre l’eau (avec sa coupe), puis en boire. Ceci, dit le 1er au second, ressemble à la défense exprimée par R. Jacob b. Zabdi au nom de R. Abahou, que l’on ne doit pas, dans l’eau, se débarrasser d’un objet pour le pousser. —Non, lui dit R. Matnia, c’est analogue à l’enseignement qui dit (106)Ibid., 22, 3.: ''Il est permis au besoin de briser un tonneau plein de figues sèches pour en manger'' (et c’est ce qui a eu lieu pour boire).

Pnei Moshe non traduit

זאת אומרת. מדאסור לשוט אע''ג דלא קעביד מידי אלא שמחלק המים ע''י כך א''כ אסור לאדם להשיט דבר מעל פני המים ולהביאו אצלו:

חמון לחד בר נש. שהיה מפצל ומחלק המים הילך והילך מן הקיסמין ושותה:

הדא היא דאמר ר' יעקב וכו'. וא''כ זה ג''כ אסור:

א''ל הדא היא דתנינן שובר אדם וכו'. כלומר מאי חזית דמדמית לה להא דר' יעקב בר זבדי ולאסור תדמה טפי להדא דתנינן שובר אדם את החבית לאכול הימנה וה''נ דזה עושה כן כדי לשתות וכי שבירת המים חמירא טפי משבירת החבית:

וְלֹא מְסַפְּקִין. סִיפּוּק שֶׁהוּא מֵחַמָּתוֹ. כְּמַה דְמַתְּ אָמַר וַיִּֽחַר אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת כַּפָּ֑יו.

Traduction

– ''Ni battre des mains.'' Il s’agit là d’un effet de l’indignation, comme il est dit (Nb 24, 10): la colère de Balak s’enflamma contre Bileam, et il frappa des mains.

Pnei Moshe non traduit

סיפוק שהוא מחמתו. מחמת החימה והכעס כמה דאת אמר ויחר אף וגו':

וְלֹא מְטַפְּחִין. טִיפּוּח שֶׁהוּא לִרְצוֹנוֹ. רִבִּי יוֹנָה וַחֲבֵרַייָא. חַד אָמַר. הָכֵין שָׁרֵי וְהָכֵין אָסוּר. וְחוֹרָנָה אָמַר. בֵּין הָכֵין וּבֵין הָכֵין אָסוּר. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָּא וּמָאן אֲמַר דָּא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִית הֲוָה סַבִּין בְּיוֹמֵינָן וַהֲווֹן מְטַפְּחִין לַאֲחוֹרֵי יְדֵיהוֹן בְּשׁוּבְתָא. הֲוֵי דוּ אָמַר. הָכֵין שָׁרֵי וְהָכֵין אָסוּר. רִבִּי הֲוָה מְסַב לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ וַהֲווֹן מְטַפְּחִין לַאֲחוֹרֵי יְדֵיהוֹן בְּשׁוּבְתָא. עֲבָר רִבִּי מֵאִיר וּשְׁמַע קָלְהוֹן. אָמַר. רַבּוֹתֵינוּ. הוּתְּרָה הַשַּׁבָּת. שְׁמַע רִבִּי קָלֵיהּ. אָמַר. מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא לִרְדוֹתֵינוּ בְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ. [וְאִית דְּאָֽמְרֵי. הָכֵין אָמַר. מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא לִצְנִעֵינוּ בְתוֹךְ בֵּיתֵינוּ.] שְׁמַע רִבִּי מֵאִיר קָלֵיהּ וַעֲרַק. נַפְקִין פְּרַיי בַתְרֵיהּ מִפְרֵי. אַפְרַח רוּחָא פִיקְייָלֵיהּ מֵעַל קָדְלֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. אוֹדִיק רִבִּי מִן כַּווְתָּא וַחֲמָא קָדְלֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר מִן אֲחוֹרוֹי. אֲמַר. לָא זְכִית אֲנָא לְאוֹרַייתָא אֶלָּא בְגִין דַּחֲמִית קָדְלֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר מִן אֲחוֹרוֹי. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֲנָן לָא זְכִינָן לְאוֹרַייתָא אֶלָּא בְגִין דַּחֲמִינָן אֶצְבְּעָתֵיהּ דְּרִבִּי מִן לְ[גַו לְגִי]קִין דִּידֶּיהּ.

Traduction

– ''Ni les frapper l’une contre l’autre''. On entend par là un battement de mains volontaire (non d’emportement). R. Yona et les compagnons diffèrent d’avis à ce sujet: l’un dit que cet acte est permis par le revers de la main (en raison du changement), et il est interdit par le devant de la main (comme d’ordinaire); l’autre le défend de toutes façons. On ne savait à qui attribuer chacun de ces 2 avis; mais comme R. Yona a raconté avoir vu de son temps des vieillards qui frappaient par le revers de la main le samedi, cela prouve que lui a exprimé l’avis de permettre ce mode, pourvu qu’il diffère de l’ordinaire. Lorsque Rabbi maria son fils R. Simon, on se livra le samedi au jeu de paume (par joie), en se servant du revers de la main. R. Méir, en passant, entendit le bruit de ce jeu et demanda s’il est permis en ce jour. Rabbi, en remarquant la voix du questionneur, s’écria: qui vient nous morigéner chez nous? Ou, selon une autre version: qui vient nous adresser une défense chez nous? A cette voix, R. Méir se retira. Sur ce, les gens de la noce se mirent à courir après lui (pour le ramener); par suite de la course, le vent détacha le foulard du cou de R. Méir, et de sa fenêtre Rabbi reconnut ainsi le cou de R. Méir, par derrière. Il s’écria: je n’ai bien compris les enseignements de la loi que depuis ma vue du cou de R. Méir par derrière. R. Yohanan et R. Simon b. Lakish dirent tous deux: nous n’avons été bien éclairés (Méir) par la lumière de la loi qu’après avoir vu le bout des doigts de Rabbi, hors de ses manches.

Pnei Moshe non traduit

טיפוח. קרי מה שהוא עושה לרצונו:

חד אמר הכין שרי. היה מראה אם עושה הוא כן שמטפח לאחורי ידיו והוי כלאחר יד שרי והכן אם מטפח מקמי ידיה אסור:

וחורנא. ואחרינא אמר בין מקמי ידיה ובין לאחורי ידיה אסור:

ולא ידעין. מי הוא האוסר ומי המתיר לאחורי ידיה. אלא מן מה דאמר ר' יונה יש זקנים בימינו שהיו מטפחין לאחורי ידיהון בשבתא הוי ר' יונה דהוא אמר הכין שרי והכין אסור:

רבי הוה מסב. היה משיא לר''ש בריה ובסעודת הנשואין היו מטפחין לאחורי ידיהון בשבת לשמחה:

רבותינו הותרה בשבת. בתמיה דס''ל הכין והכין אסור:

מי הוא זה שבא לרדותינו. להוכיחנו בתוך בתינו. ואית דאמרי שכך אמר רבי מי הוא זה שבא לצנעינו למחאות אותנו:

שמע ר''מ קליה. דרבי שהיה כועס על כך וערק משם:

נפקין. בני הנשואין:

פריי בתרי' מיפרי. היו רוצין אחריו במרוצה להחזירו ובהדי דערק אפריח רוחא פיקלייה. הסודר שלו מעל צווארי' דר''מ והצין רבי מן החלון וראה צוארו דר''מ:

אמר לא זכית אנא לאורייתא וכו'. על דרך ועיניך רואות מוריך שבכך אתה זוכה למאור החכמה של התורה:

אצבעתיה דרבי מן גולגיקין דידיה. מן הבית יד שהיה תמיד על ידיה דרבי וזהו אמרם למה נקרא רבינו הקדוש שמעולם לא הניח ידו מטיבורו ולמטה וכי האיך אפשר זה אלא שהיה תמיד מכוסה בבית ידו ובלא בית יד לא היה נזהר בכך:

וְלֹא מְרַקְּדִין. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. קִיפּוּץ. עוֹקֵר שְׁתֵּי רַגְלָיו כְּאַחַת. רִיקּוּד. עוֹקֶר אַחַת וּמַנִּיחַ אַחַת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל מַשְׁמִעֵי קוֹל אֲסוּרִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק סָבַר. מַקּוּשָׁה דִכְנִשְׁתָּא חַדְתָּא. רִבִּי לִיל בֵּירִבִּי אֶלֶּס מְקַשׁ עַל כַּסָּא. רִבִּי אִילָא עֲנֵי בְסִדְרָא. סְלַק לְבֵייתָא. אַשְׁכְּחוֹן דְּמֵיכִין. רְבַע לֵיהּ עַל סוּלְמָא בְּגִין דְּלָא מַקְשֶׁה עַל תִּרְעָא בְשׁוּבְתָא. רִבִּי יִרְמְיָה הֲוָה פְשַׁט עִם בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אִימִּי אֲזַל בְּעֵי מִתְעַרְתָּא בִקְרִיצְתָּא דְשׁוּבְתָא. שְׁרֵי מִיקַּשׁ עַל תִּרְעָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּא. מָאן שְׁרֵה לָךְ. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. מָהוּ מַקֵשֶׁה עַל כְּרֵיסָא בְשׁוּבְתָא. אֲמַר לֵיהּ. בְּחוֹלָא מָאן שָׁרָא לָךְ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבוּדַמָא. נְהַגִּין רַבָּנִן בַּחוֹלָה מִן הַטִּיבּוּר וּלְמַעֲלָן. בִּבְגָדָיו מִן הַטִּיבּוּר וּלְמַטָּן.

Traduction

Ni de danser''. R. Jérémie ou R. Zeira dit au nom de R. Houna: sauter, c’est lever les 2 pieds à la fois; danser, c’est lever un pied pendant le repos de l’autre. R. Eleazar dit que toute action faisant du bruit (produisant une résonnance) est interdite le samedi (107)B., Eruvin 104.. R. Samuel b. R. Isaac dit que son grand-père frappait lors de l’entrée à la synagogue (ou à la salle d’étude) neuve pour s’y réunir (108)Ou, selon une explication: il autorisait cet acte pour se réunir. V. suppl. à Ben-Chananja, Forschungen des wissenschfatl. Talmud Vereins, n° 5, 1866, col. 83.. R. Leil b. R. Ilam frappait du revers de la main. Comme R. Ila s’était attardé à la salle d’études et qu’il voulut rentrer chez lui, il se trouva que ses gens étaient endormis; il dut passer la nuit sur une échelle, parce qu’il ne voulait pas le samedi frapper sur la porte (et éveiller les siens). R. Jérémie avait l’habitude de se livrer, avec le fils de R. Imi, à l’explication des passages difficiles. Le jeune homme alla, le samedi matin, éveiller le maître, et frappa à la porte. Qui t’a permis d’agir ainsi, dit le père? C’est défendu. R. Aba b. Cahana demanda en présence de R. Yossa s’il est permis de se frapper sur le ventre pour activer une digestion pénible? C’est même interdit la semaine, répondit-il (c’est dangereux). R. Samuel b. Abdima dit que les rabbins autorisent un malade d’agir ainsi à partir du ventre et au-dessus; mais sur le ventre et au-dessous, il faut être vêtu à cet effet.

Pnei Moshe non traduit

קיפוץ. נקרא אם עוקר שתי רגליו כאחת וקופץ וריקוד נקרא בעוקר אחת ומניח אחת כדרך המרקדין בבית משתאות:

סבר מקושה דכנישתא חדתא. להקיש על בה''כ חדשה שהיה שם שיפתחו לו:

מקיש על כסא. כלאחר יד:

עני בסידרא. נתאחר בבית המדרש ועלה לביתו ומצאן ישנים ורבץ לו על הסולם ובשביל שלא להקיש על הדלת בשבת לא רצה להקיצם:

הוה פשיט. היה רגיל לשנות עם בריה דר' אימי והלך ורצה להקיצו לר' ירמיה בהשכמת הבקר בשבת והתחיל להקיש על השער א''ל אבא ר' אימי מאן שרא לך להקיש בשבת:

מהו מקשה על כריסא בשובתא. להקיש על בני מעיים שלו שיפתחו א''ל בחול מאן שרא לך לעשות כן מפני הסכנה:

נהגין רבנן. להתיר בחולה מפני הרפואה ולהקיש על בני מעיים מן הטיבור ולמעלן בידיו ואם מקיש בבגדיו כנגד כריסו אף מן הטיבור ולמטה מותר:

וְלֹא דָנִין. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אָסוּר לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְהָדָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא. לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב. דִּינֵי נְפָשׁוֹת. הָא דִינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן. דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אֲבָל לֹא דִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. אָמַר. כָּאן לַהֲלָכָה וְכָאן לִדְבַר תּוֹרָה.

Traduction

Ni juger'' R. Hiskia ou R. Aba dit au nom de R. Abahou qu’il est défendu de prononcer des jugements d’intérêt le vendredi. Mais une Mishna n’est-elle pas opposée à cet avis? ''C’est pourquoi, y est-il dit (109)J., (Sanhedrin 4, 6) ( 22b). on ne jugera ni le vendredi, ni la veille des fêtes, des questions capitales;'' n’en résulte-t-il pas que c’est permis pour les questions d’intérêt? Et de même R. Hiya a enseigné qu’il est permis de juger les affaires d’argent le vendredi, non les questions capitales? Dans la Mishna précitée, on expose la règle légale (qui en effet l’autorise) et ici la prescription rabbinique (plus sévère).

Pnei Moshe non traduit

והא מתני'. דסנהדרין פ''ד פליגא דקתני גבי דיני נפשות לפיכך אין דנין וכו' משמע דיני נפשות דוקא הא דיני ממונות דנין ותני ר''ח כן וכו':

אמרי כאן להלכה וכאן לד''ת. כלומר מתני' דהתם מד''ת מיירי דדיני נפשות אין דנין ודיני ממונות דנין והא דרבי אבהו להלכה שמד''ס אין דנין לכתחלה בע''ש. וגרסי' להא ריש כתובות ובסנהדרין שם:

Beitsah

Daf 21a

וְלֹא מְקַדְּשִׁין. רִבִּי בָּא בַּר כֹהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי. אָסוּר לְאָרֵס אִשָּׁה בְעֶרֶב שַׁבָּת. הָדָא דְאַתְּ אָמַר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדַת אֵירוּסִין. הָא לְאָרֵס יְאָרֵס. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ בְתִשְׁעָה בְאַב יְאָרֵס. שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר. מ֘וֹשִׁ֤יב יְחִידִ֨ים ׀ בַּ֗יְתָה. בְּמֹאזְנַ֥יִם לַעֲל֑וֹת הֵ֝֗מָּה מֵהֶ֥בֶל יָֽחַד: וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. שֶׁלֹּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר. בִּתְפִילָּה. אֲפִילוּ כֵן לֹא 21a קַייְמַה.

Traduction

– ''Ni se marier. '' R. Aba b. Cohen dit en présence de R. Yossa (110)J., (Taanit 1, 8) (t. 64d), (et 4, 9) ( 69b)., ou R. Aha au nom de R. Jacob b. Idi: il est défendu de se fiancer le vendredi. Toutefois, on a seulement voulu interdire le festin de fiançailles en ce jour, non la promesse seule de sa fiancer. Samuel permet de se fiancer même le jour du jeûne d’Ab, pour ne pas être devancé par un autre. Samuel n’est-il pas en contradiction avec lui-même? Plus loin (ibid.), il dit que les mariages sont décidés par le Ciel de toute éternité, en vertu du verset (Ps 68, 7): Dieu conduit dans la maison ceux qui étaient dispersés (seuls); et de ces mots (Ps 62, 10): dans la balance, ils montent ensemble, ne pesant rien; tandis qu’ici il exprime la crainte que l’on soit devancé par autrui dans un mariage? Il craint que, par l’effet d’une prière, la destinée d’un mariage change; mais, en réalité, une telle union (imprévue) ne subsistera pas – (111)Suit un passage traduit (Pessahim 8, 3)..

Pnei Moshe non traduit

אסור לארס וכו'. לקדשה וכדמפרש ואזיל דהיינו שלא לעשות סעודת אירוסין וטעמא משום שאין קובעין סעודה בע''ש הא לארס בלא סעודה יארס:

מחלפא שיטתיה דשמואל דתמן הוא אמר. לקמן בפ''ק דתענית דהזיווג מן השמים הוא דכתיב אלהים מושיב יחידים ביתה וגו' כדדריש בויקרא רבה עד שהן הבל במעי אמן נגזר להם זיווגם:

והכא הוא אמר הכין. בתמיה:

שלא יקדמנו אחר. ומשני בתפלה אפשר שיקדמנו אחר:

ואפילו כן לא קיימה. לא תקיים הזיווג הזה:

וְלֹא מַקְדִּישִׁין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי. אִיתְפַּלְּגּוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר. מַקְדִּישִׂין. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֵין מַקְדִּישִׂין. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין מְפָֽרְשִׁין לְהוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מַקְדִּישִׂין כַּתְּחִילָּה בְיוֹם טוֹב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין מַקְדִּישִׂין כַּתְּחִילָּה בְיוֹם טוֹב. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מוֹכְרֵי טְלָאִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מוֹכְרֵי פְסָחִים. מָאן דְּאָמַר. הוֹלֵךְ אֶצֶל מוֹכְרֵי טְלָאִים. כְּמָאן דְּאָמַר. מַקְדִּישִׂין. מָאן דְּאָמַר. הוֹלֵךְ לוֹ אֶצֶל מוֹכְרֵי פְּסָחִים. כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַקְדִּישִׂין. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא לַחוּלִין וְחוֹזֵר וְקָדֵשׁ. אִין תֵּימַר. יוֹצֵא לַחוּלִין חוֹזֵר וְקָדֵשׁ. יְהֵא אָסוּר [מִשּׁוּם מַקְדִּישׁ]. וְתַנִּינָן. [אֵין] מַקְדִּישִׂין. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא חַד אָמַר. בְּמַקְדִּישׁ לְמָחָר. וְחוֹרָנָה אָמַר. בְּמַקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת. אָמַר רִבִּי שַׁמַּיי. וַאֲפִילוּ כְמָאן דָּאָמַר. מַקְדִּישִׁין. בָּעֲזָרָה מִשּׂוּם שְׁבוּת שֶׁהִתִּירוּ בַמִּקְדָּשׁ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

איתפלגון ר''י ור''ש בן לקיש חד אמר מקדישין וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''א דפסחים בהלכה ג' עד משום שבות שהתירו במקדש ושם מפורש הכל:

כָּל אֵילּוּ בְּיוֹם טוֹב אָֽמְרוּ קַל וָחוֹמֶר לַשַּׁבָּת. אִילֵּין אִינִּין. וְהָא אִית לָךְ חוֹרַנִייִן. סְקִילָה בַשַּׁבָּת וְאֵין סְקִילָה בַיּוֹם טוֹב. כָּרֵת בַּשַּׁבָּת וְאֵין כָּרֵת בַּיּוֹם טוֹב. מַכּוֹת בַּיּוֹם טוֹב וְאֵין מָכּוֹת בַּשַּׁבָּת. אִין תֵּימַר. בִּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אוֹכל נֶפֶשׁ אֲתִינָן מִיתְנֵי. וְהָא תַנִּינָן. מַשִּׁחִילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה בְּיוֹם טוֹב אֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. וְעוֹד מִן הָדָא. שׁוֹחֲקִין עֲצֵי בְשָׂמִים לַמִּילָה בַיּוֹם טוֹב אֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְהוּא שֶׁמָּל. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנִּי. מוֹדִין חֲכָמִין לְרִבִּי מֵאִיר בְּחוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע שֶׁמְפַקְפְּקִין וּמַפְקִיעִין וּמַתִּירִין וְחוֹתְכִין. בַּשַּׁבָּת מְפַקְפְּקִין אֲבָל לֹא מַפְקִיעִין וְלֹא מַתִּירִין וְלֹא חוֹתְכִין. בַּכֵּלִים בַּשַּׁבָּת מוּתָּר. אֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.

Traduction

Tout ceci est interdit aux jours de fête et à plus forte raison le samedi'', dit la Mishna. Ce n’est pas la seule différence, il y en a d’autres: certaines transgressions volontaires accomplies le samedi entraînent la pénalité de la lapidation, non au jour de fête; d’autres sont punies du retranchement, si elles ont eu lieu le samedi, non aux jours de fête; enfin la transgression des défenses entraîne la pénalité des coups de lanière aux jours de fête (112)Cf. ci-après, (Megila 1, 6)., non le samedi (en raison des pénalités plus graves qui sont édictées en ce jour). Et ce n’est pas à dire que la Mishna parle seulement de ce qui concerne le manger, puisqu’il a été dit (§ 1): On peut faire passer les fruits du toit par une lucarne aux jours de fête, non le samedi. En outre, on peut pulvériser des bois de senteur pour la circoncision le jour de fête, non le samedi; toutefois, ajoute R. Yossa, c’est permis si la circoncision a eu lieu (et qu’elle l’exige) – (113)Suit une phrase traduite (Shabat 15, 2)..

Pnei Moshe non traduit

כל אלו בי''ט אמרו וכו' ואין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד. ופריך וכי אילין אינין בלבד שבין י''ט לשבת דלא קחשיב אלא אוכל נפש והא אית לך חורנין והרי יש ביניהן עוד דברים אחרים כדקא חשיב ואזיל. סקילה בשבת. להעובר במזיד ובהתראה ואין חיוב מיתה בי''ט וכן כרת להעובר במזיד בלא התראה. מכות בי''ט דכל המלאכות בי''ט בלאו הן וחייבין עליהן מלקות בהתראה אבל אין מכות בשבת דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב''ד הוא ואין לוקין עליו. וגרסי' להא לקמן בפ''ק דמגילה בהלכה ח':

אין תימר. וכ''ת בדברים שיש בהן אוכל נפש אתינן מיתני. במתני' דבהא קאמר אין בין י''ט לשבת וכו' אבל במילי אחרינא איכא טובא אכתי קשיא והא תנינן משחילין פירות וכו' וזה נמי שייך לאוכל נפש ולמה לא קחשיב להא. ולא משני מידי:

ועוד מן הדא. כלומר דהשתא קחשיב ואזיל עוד דיש בין י''ט לשבת:

דתניא שוחקין וכו' והוא שמל. כבר וצריך לשחוק סמנין לרפואה ולא דקשיא ליה אמאי לא חשיב נמי להא דעצי בשמים דלא שייך לאוכל נפש:

ועוד. יש ביניהון מן הדא דתני מודים חכמים לר''מ וכו' כמפורש בפ' דלעיל סוף הלכה ב':

אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד׃ מַה בֵּינֵיהוֹן. רַב חִסְדָּא אָמַר. לְחַדֵּד רֹאשׁוֹ שֶׁלְשְׁפוּד בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי חֲנִינָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. לְהוֹצִיא אֵשׁ מִן הָעֵצִים בֵּינֵיהוֹן. תַּנָּא רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַר דְּלָייָא. הוּא הַדָּבָר. מָהוּ הוּא הַדָּבָר. לְחַדֵּד רֹאשׁוֹ שֶׁלְשְׁפוּד הוּא הַדָּבָר. אוֹ לְהוֹצִיא אֵשׁ מִן הָאֲבָנִים הוּא הַדָּבָר. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא. אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֵירָתָהּ. אָמַר רַב חִסְדָּא. דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כְּדֵי לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִית שֶׁעָלֶיהָ.

Traduction

Il n’y a de différence entre la solennité des jours de fête et celle du Shabat que ce qui concerne la consommation. '' On a enseigné au nom de R. Juda qu’il est permis aussi de s’occuper des détails accessoires relatifs à la consommation (de ce qui y concourt). Sur quels objets porte cette distinction? S’il s’agit par exemple, dit R. Hisda, d’aiguiser la pointe d’une broche nécessaire pour y rôtir de la viande, il y a divergence d’avis entre R. Juda et les autres sages; selon R. Hanina fils de R. Abahou, ils diffèrent sur le point de savoir s’il est permis de tirer des étincelles en frottant 2 bois pour avoir du feu. C’est bien de cela qu’il s’agit, dit R. Juda b. Pazi de Bar-Dalieh. Mais à quel fait se rapporte le différend? Est-ce à l’aiguisement d’une broche, ou à la production des étincelles? Il a en vue ce qui a déjà été énoncé dans une Mishna (114)Ci-dessus, 3, 7 (8), p. 126.: On ne doit pas repasser un couteau sur une meule le jour de fête, mais on peut en aiguiser un par un autre. Or, R. Hisda dit que cet avis émane de R. Juda, qui autorise les travaux contribuant à la préparation des mets. Cependant, dit R. Juda au nom de R. Samuel, la Mishna précitée peut s’expliquer selon l’avis de tous; car il ne s’agit pas d’aiguiser le couteau, mais seulement d’en enlever la graisse (et, malgré cela, on devra le jour de fête opérer d’une façon différente des jours ordinaires).

Pnei Moshe non traduit

מה ביניהון. חסר כאן דברי ר' יהודה וכמו דגריס לקמן במגילה שם על המתני' אין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד תני בשם ר' יהודה אף מכשירי אוכל נפש התירו. ועלה קאמר מה ביניהון כלומר באיזה מכשירין פליגי ר' יהודה וחכמים:

לחדד ראשו של שפוד. לצלות בו ביניהון דר' יהודה מתיר אף זה לתקן בי''ט:

להוציא אש מן העצים ביניהו. דאע''ג דמוליד הוא מתיר ר' יהודה דמכשירי אוכל נפש הוא וכדי לבשל ולצלות בו:

הוא הדבר. ביניהון ולא פירש מהו ולפיכך שואל הש''ס מהו הוא הדבר דתנא ר' יהודה בר פזי אם על דרב חסדא או על הא דר' חנינא קאמר הוא הדבר ולמה סתם דבריו אלא ודאי לא קאי אלא על הדבר הנזכר במתני' ולית לך אלא כהדא דתנינן לעיל בפ''ג בהלכה ז' אין משחיזין את הסכין בי''ט אבל משיאה ע''ג חבירתה וקאמר עלה רב חסדא שם דר' יהודה הוא דאמר אף מכשירי אוכל התירו ומשיאה על גבי חברתה כדי לחדדה:

דאמר. ואמר רב יהודה בשם שמואל וכו'. כלומר אף זה לא מתוקמא דהא דאמר רב יהודה לעיל אדרב חסדא דלא היא דהך מתני' דברי הכל היא דלאו לחדדה מיירי אלא כדי להעביר שמנונית שעליה ואפ''ה במשחזת לא דעובדא דחול הוא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source